ביו פאלחה- התיאוריה העדנית 

 פעם לפני שנים רבות בתקופה קדומה, בין תקופות הקרח האחרונות, בזמן בו גאיה המשיכה לחולל ופנתה במסילת הריקוד שלה 3 מעלות לכיוון הציר המרכזי ...בזמן בו כמעט ולא היה מדבר...ב'כיסים' שמורים ומבודדים...   ובניגוד למה שלימדו אותנו בבתי הספר ובאקדמיות-  

הסתובבו אנשים ערומים ומודעים תחת צילם הקסום של יערות שוקקי חיים... בני אדם אלו היו מלאי תבונה ברמה שעוברת את המוכר למדע בתקופה הנוכחית...    

ללא כל צורך לצוד ...ללא כל צורך להדליק אש... ללא כל צורך לעטות על עצמם עורות או כל ביגוד אחר...  יערות אלו הכילו בתוכם מגוון ביולוגי של צמחייה אשר עולה פי כמה וכמה מונים על המספר הקיים היום...   הם הסתובבו במספרים קטנים, שבטים מצומצמים מאוד (וחלק שהעדיפו ללכת לבד או רק בזוג...) של בני אדם שחיו מאות שנים... מסביבם עצים פלאיים כמו הקאוסיאל, נפליקיוס, מן, נברג'י, צלביג', ארטוקרפוס, מורינגה , ספודילייה... ...פטריות פסילואוס, ואחרות קלופות כיפה ופסיכודליות ...אצות רשת פרחוניות... שיחים כמו הדבליריה, הנמיקיוואה, קנבוס, דמיאנה, סלביה דיבונורום...

במשך אלפי שנה הספיקו אותם אנשים להכיר את הצמחים ביערות המבודדים והמיוחדים הללו עד לרמה גבוהה שנשמרה ועברה מדור לדור: פטריות, פירות, עלים, אגוזים, ענבות, קליפות, שורשים, זרעים, גבעולים, ופרחים שנאכלו טריים וסיפקו שפע של פחמימות, חלבון, סיבים תזונתיים ושומנים, מגוון רחב של ויטמינים, חומצות אמינו, חיידקים ופטריות מועילות,  אנזימים.

בנוסף לתזונה מלאה ועשירה שמנעה מחלה או כל צורה של טפילות, צמחים נוספים הגבירו את היכולות הפיזיות של אנשי אבות המין האנושי:  כוח, סיבולת, עוצמה, נשימה מלאה, כוח גברא, זריזות... צמחים נוספים או תשלובות של צמחים חידדו והגבירו חושים: שמיעה וראייה מועצמות- יומית ולילית, מודעות המחוברת ליקום שהעניקה לאותם בני אדם הבנה על העולם והמערכות, הכוחות, והיחסים שעובדים בתוכם, באזורם וביקום.

מספר צמחים מצומצם מאוד (...אולי היו אלו רק כמה ספורים בלבד...) העניקו לבני אדם אלו יכולות שמעבר למובן. רק מעטים היו מסוגלים לקחת אותם ולהישאר בחיים. משום שצמחים אלו פתחו למעשה את המעברים הסודיים במוח האנושי והעלו אותם לשימוש מלא בפוטנציאל של המוח: יכולות מטה-פיזיות ,פארא-נורמליות שונות: טלפתיה-קריאה והעברת מחשבות, מסע אסטרלי- יציאה של הישות הנפשית אל מעבר לגוף ולזמן, טלקינסיס -הנעת דברים ללא אחיזה ואל-מוות- התחדשות בלתי נפסקת של התאים בגוף האנושי ותיקון של הטעות הביו-גנטית בגוף הגורמת לזקנת תאים...

תרבויות עדניות אלו לא ראו כמעט בצורך להתרבות. הן גם ידעו להשתמש בצמחים כמונעי הריון ולכן הסתכלו על מין כמשחק נעים ומתעל אנרגיה ומשום כך מספרם היה קטן ...קטן עד מאוד...

הם התהלכו בביקורים ספוראדיים בכל העולם...אולי גם ביקום...הם ראו את האחים/ות שלהם במקומות שונים גרים במערות, חלקם מכינים אש, הם גם ראו אותם אוכלים בעלי חיים וזה מאוד העציב אותם אבל גם שעשע אותם במידת מה... חלק מהם סיפרו להם כמה סיפורים...חלק אחר לימדו אותם כמה ריקודים... הראו להם כמה צמחים טובים למאכל...חלק מהם לקחו נשים או גברים שהתאהבו בהם/ן והביאו אותם בחזרה ליערות העדניים שלהם...

הם הרגישו שהיקום הוא האבא המסתורי שלהם והיער והאדמה כאמא המוחשית שלהם... הצמחים העדניים הנדירים הנחו אותם כך שהם היו מודעים לגלים האנרגטיים הפוקדים את העולם ואת אלו הפעילים מתוכו ... הם הכירו את הכוחות היוצרים וההרסניים המעצבים את גופם, את כדור הארץ ואת היקום...  תקופות קרח, הרי געש, אסטרואידים הרסניים, ותנועת כדור הארץ המטלטלת בציר אנכי וקובעת עונתיות ... (ריקודה של גאיה)... ככל שהחורפים הקצינו, רבים מהם הבינו שתקופת קרח נוספת עומדת בפתח, ושקיצם קרב...עובדה זאת העציבה אותם משום שידעו שהיערות היפים שלהם ברובם לא יוותרו...הם לא התרגשו מהמוות שלהם עצמם משום שרוב הזמן חיו במודעות קוסמית...וראו במוות כעוצמה קסומה המשחררת את הגוף הפיזי להיות חלק ולהחזיר את מה שנלקח מהאם הגדולה ואת רוח הנפש אל תוך אבא שמיים להמשך המסע...

עם ההגעה של הקור, הרוחות, המבול והתפרשות הקרח על פני הימות והיבשות לפני 30 אלף שנה, רק מעטים מהם שרדו... מרבית הצמחים העדניים נכחדו מהעולם לנצח. מי ששרד/ה לקח עימו זרעים מהיערות. תקופת הקרח נמשכה כ 20 אלף שנה, מרבית מהאחרים/ות התערבבו עם בני האנוש במקומות השונים והעבירו להם שאריות מהחוכמה העדנית וכמובן את הסיפור הפלאי- שעם חלוף השנים והשינויים שאירעו- נראה כמו אגדה לא ברורה ומוזרה ...

שפעם לפני שנים רבות הסתובבו אנשים ערומים ומודעים תחת צילם הקסום של יערות שוקקי חיים...

עידן הקרח האחרון הסתיים לפני כ 10 אלפים שנה לערך, האדם מנותק עתה כמעט לחלוטין מהשפע היוצא דופן של היערות העדניים, החל בלית ברירה לתרבת חיות, עשבים עונתיים של דגן וקטנית. עם התפתחות ה'מהפכה החקלאית' והתפשטותה ברחבי העולם בוראו ונכרתו חורשות ויערות למען גידול החיטה, שעורה, כוסמת, דוחן, אורז , תירס, קינואה, כוסמין - דגני העל (שני האחרונים אגב, אינם דגניים), ולשם גידול הסויה, חומוס, שומשום, עדשים, פול, שעועית. יערות נוספים נכרתו למען מרעה עדרי בקר וצאן והמרעה עצמו במקרים רבים דיכא התרוממות טבעית של יער ואף יצר מדבריות... התרבות החקלאית ואכילת המזונות החקלאיים שינו את מודעות האדם והגבירו את היוהרה שלו.... גלים על גבי גלים של מלחמות , דיכוי, השפלה, דתות המוסר, לאומיות, אינדיבידואליזם, הרג עם, זיהום הפלנטה.

האדם רק עכשיו מגלה את חיבורו לכדור הארץ וליקום...רק עכשיו מגלה מחדש את החשיבות האקולוגית-ביולוגית-תזונתית –רוחנית של העץ והיער...הגנים של האבות העדניים שלנו מתעוררים שוב לחיים ...מנסים להשיב מחדש את יערות המאכל העדניים...